<h1>שאילתות פרשת בא שאילתא מ"ו</h1>
<h2>דף ד:</h2>
דהאידנא ידעינן בקביעא דירחא וכו', ומעיקרא דלא ידעי ירחא אי חסר הוא אי מלא הוא היו עבדין משואות כדתנן [ראש השנה כ"ב ע"ב] בראשונה היו משיאין משואות משקלקלו הכותים התקינו שיהו שלוחים יוצאים, ואילו ביטלו כותים עבדינן חד יומא והיכא דמטו שלוחים עבדינן חד יומא, והשתא מאי טעמא עבדינן תרי יומא משום דשלחו מתם הזהרו מנהג אבותיכם בידיכם זימנין דאיכא שמדא ואתי לאקלקולי, והיכא דמטן שלוחים מריש ירחא דניסן עד חמיסר ומריש ירחא דתשרי ועד חמיסר דמודעי אי חסר שויוה או מלא שויוה נקטינן חד יומא, דוכתא דלא מטן נקיטין תרי יומין דלמא מליוה לאדר דלמא מליוה לאלול וכו'. והאידנא אע"ג דידעינן קביעה דירחא אימת קא אתי עיבורא, אפילו הכי נקטינן תרי יומי במקום דלא מטן שלוחים, ושלחו מתם אל תשנו מנהג אבותיכם זימנין דהוי שמדא ומיקלקלא מילתא. ויומא דכפורי משום דלא אפשר למינקט תרי יומי דתרין יומין ותרין לילותא כדלא אכל איכא דאתי לידי סכנה, נקטינן חד יומא ולא חיישינן למילתא דלמא מליוה לאלול. ואפילו אתו אמרי מליוה לאלול ולא שמעינן מב"ד מקודש לא חיישינן לה למילתא, כי הא [רה"ש כ"א ע"א] דרבי איבו בר נגארי ור' חייא בר אבא איקלעו בחד עשר בתשרי לבבל אמרו בסים תבשילה דבבלאי ביומא רבה דמערבא, אמרו להו אסהידו, אמרו לא שמענו מפי ב"ד מקודש דלמא אימליכו ולא קידשוה למחר ושויוה חסר.
